אינדקס העסקים של הצפון     

 

"אמא תקני לי"

מאת:נעמה יונג – אוצפ
נושא:חיים
כל העניין התחיל ביום ההולדת של רוני ודורי שהיתה גם מסיבת פיג'מות. הקטנה בישרה לי שהכרית שהיא צריכה להביא לאירוע צריכה להיות "כרית עם ציור של דמות ועם סימן כזה, של דיסני!"
כל העניין התחיל ביום ההולדת של רוני ודורי שהיתה גם מסיבת פיג'מות. הקטנה בישרה לי שהכרית שהיא צריכה להביא לאירוע צריכה להיות "כרית עם ציור של דמות ועם סימן כזה, של דיסני!" והצביעה, להפתעתי, על הכיתוב DISNEY שעל ספר "בת הים הקטנה". הילדה בת חמש בלבד ועד כמה שידעתי, עד אז, הידע שלה בקריאה הסתכם , בחמש אותיות עבריות, שלוש של שמה ושתיים של חברתה. מכיוון שאין לנו כרית כזו, הסיקה הילדה את המסקנה המתבקשת ש"צריך ללכת לקנות".
 
 
תסריטים מאיימים החלו לרוץ במוחי. הילדה המתבגרת גוררת אותי מחנות לחנות ובולמוס הקניות שלה תופס עוד ועוד תאוצה, משתלט על חיינו והררי בגדים חדשים נערמים וחוסמים את הבית. מנגד עלו שיקולי האמא הדואגת: " כדאי שהילדה תהיה מרוצה ומאושרת, הילדות היא שלב כל כך מכריע בחיים ואפשר להשיג את האושר הזה כל כך בקלות. אני לא רוצה שהילדה שלי תהיה אומללה". כשלב אחרון לפני הכניעה סחטתי ממנה הבטחה שעם הכרית החדשה היא תירדם לבד בלילה ואז הסכמתי, הולכים לחנות.
 
 
בחנות הצעצועים, אכן נתגלו שתי כריות ועליהן כתובית המותג הנדרשת ודמויות של נמר ואייה, חבריו של פו. שלב הבחירה ביניהם כלל "אן-דן-דינו" מזומר ומתמשך עם כל מיני תוספות, אלתורים, חרוזים ובתים חדשים שלא שמעתי מימי, שככל הנראה חוברו באותו הרגע על מנת להקל על הבחירה המכרעת.
 
 
הילדה הלכה ליום ההולדת  עם כותנת לילה ועם הכרית החדשה, חזרה מאושרת ומרוצה והלכה לישון עם הכרית בלילה, ההבטחה להירדם לבד לא התקיימה, אבל לפחות היא נרדמה שמחה ומהר.
 
  
"איך זה קורה", שאלתי את עצמי, "שאנו נגררים כל כך בקלות לקניות האלו"? כשבן זוגי נוסע לחו"ל הוא מבטיח לקטנה שתי ברביות וחוזר עם עשר לפחות, כמו גם שתי קופסאות של מערכות בגדים לבובות וקופסת לגו ענקית. גם אני, אדם חסכוני למדי, לא עומדת בפיתוי וקונה עוד ועוד, קופסאות חומרי היצירה כבר "עולות על גדותיהן", בארון הבגדים כבר אין יותר מקום ואין לזה סוף.
 
הבארביות החדשות נשכחו כליל ימים ספורים לאחר שהגיעו. הילדה חזרה מהגן והכריזה שהיא עצובה ומקנאה כי ליעלי יש בובות בראץ חדשות ולה אין בכלל ולדנה הביאו בובה ענקית מחו"ל שאפשר לישון איתה במיטה.
 
בחלומותי הוורודים אני רואה את החינוך האנתרופוסופי האנטי חומרני. שם העיקרון המוצהר הוא להימנע מהסחרור הצרכני ולהתרכז ביצירתיות, פיתוח הדמיון וקרבה לטבע. הצעצועים היחידים בגן הם קוביות עץ חסרות צבע ובובות בד חסרות פנים. אז הסברתי לילדה שלא לכל הילדים יש כל כך הרבה צעצועים כמו שלה וסיפרתי על צעצועי הגן האנתרופוסופי והבובות חסרות הפנים, "גם אני רוצה בובה כזו", הגיבה הקטנה. הרמתי ידיים.
 
למיטב זכרוני לנו בילדות לא היה גודש כזה של צעצועים ולא היתה תחרותיות בוטה כל כך. לכל ילדה היתה בובה אחת או שתיים מספר ספרי ילדים משחקי קופסא וזהו. שיחקנו המון בחוץ, בשדות ובהרים, עם הפרחים והעשבים, בחורף נכנסנו עם המגפיים לשלוליות. בגיל בית הספר שיחקנו במשחקים שונים על פי העונות, "גוגואים", גלעיני משמישים בקיץ עם הופעתם, משחקים עם אולר בבוץ וחמש אבנים בחורף ומחניים כל השנה.
 
הנחמה שלי היא שכשאנו יוצאים לגינה זה כמו בגן האנתרופוסופי. הילדה משחקת עם החתלתול, נותנת לו אוכל, שרה לו שירים ורוקדת ומציגה לו סרטים והצגות מערוץ החתולים והחתלתולים שהמציאה. היא גוררת חוט צמר על רצפת האבן בחצר ומתגלגלת מצחוק כשהוא רודף אחריו, או מכינה לו משחק מכדור הקשור בחוט על מקל קטן. היא משחקת שעות בארגז החול הקטן שלה, חופרת מנהרות ואופה עוגות וקוטפת לה ניצני פרחי סולניום סגולים לקישוט.
 
אבל הנחמה הגדול ביותר הגיעה במפתיע. בוקר אחד התגנבה הילדה למיטתנו נגעה קלות בגבי ואמרה: "אמא, את יודעת, המתנה הכי יפה היא חיבוק ונשיקה". איזה אושר, נרגעתי.
 
 
 
 
נעמה יונג – אוצפ
בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית וצרפתית מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת N.Y.U.
עורכת אחראית על ספרי מודעות בהוצאת אופוס ומתרגמת 14 ספרים בינהם "מסר האנשים האמיתיים" ו"מתנות לנשמה"
מחברת ספר הילדים "הגיע זמן לישן" שיצא לאור בהוצאת קוראים
מלמדת כתיבה יוצרת בשעורים אישיים וקבוצתיים ועוזרת לאנשים לפתח את הסיפורים והספרים שהם רוצים להוציא לאור
כתובת מייל: naamabj@netvision.net.il

חזרה לרשימה

 
 
©כל הזכויות שמורות לסולן פורמדיה בע"מ

נבנה ע"י היפטק בשיתוף עם סולן פור מדיה

עיצוב האתר – INBAL DESIGN STUDIO